עיראקי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול")

החלטה

בקשה לתשלום תכוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (החוק).

המבקש, יליד 1958, רופא במקצועו, נפגע בתאונת דרכים שארעה ב-28/7/11 עת נהג בטרקטורון אותו שכר לצרכי הטיול. כתוצאה מן התאונה נפגע ברגליו במספר מוקדים, לרבות שבר שנגרם בשוק. המבקש טוען כי בשל התאונה שהה בתקופת אי-כושר ממושכת בה לא קיבל שכר וכי ב-24/11/11 פוטר מעבודתו. בנסיבות אלו, כך נטען, נקלע לחובות כספיים, שכן אינו מקבל שכר כבר תקופה ארוכה והוא גם אינו צפוי לשוב למעגל העבודה בקרוב.

המבקש טוען כי המשיב הוא מבטח הטרקטורון.

המשיב חולק על החבות ועל הכיסוי הביטוחי וטוען כי משכיר הטרקטורון מחזיק במספר טרקטורונים שחלקם אינו מבוטח. המשיב טוען כי מספר הטרקטורון שהיה מעורב בתאונה נודע למבקש רק בדיעבד, ומכאן שאין כל ודאות שמדובר באחד מן הטרקטורונים המבוטחים. המשיב מוסיף ומציין כי גם אם תידחה עמדתו בשאלת החבות עדיין המבקש לא הוכיח את נזקיו, בין השאר משום שלא צורפו אסמכתאות כלשהן לבקשתו, וכי לכל היותר יש לפסוק תשלום תכוף בסכום של אלפי שקלים בודדים.

ב-19/1/12 התקיים דיון במעמד הצדדים בו העיד המבקש וכן נשמעו סיכומים על-פה.

שאלת החבות

בהתאם לסעיף 5ב(א) לחוק בבקשה לתשלום די שבית-המשפט יסבור כי המבקש זכאי לכאורה לפיצוי לפי החוק והחלטה זו אינה מהווה מעשה בית-דין בהליך העיקרי. בית-המשפט אינו נדרש לבחון את המחלוקות העובדתיות לעומקן ורק ספק של ממש בעצם זכותו של המבקש יצדיק את דחיית הבקשה (רע"א 9275/03 פינטו נ' יונה, פ"ד נח(2) 295 [2003]; אליעזר ריבלין תאונות הדרכים, תחולת החוק, דברי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית, תשע"ב-2012), 814).

בענייננו אין חולק כי המבקש אכן נפגע בתאונת הטרקטורון וקיים דיווח למשטרה הכולל את מספר הטרקטורון המבוטח על ידי המשיב. ראיות אלו מקימות ראיה לכאורה כי המבקש זכאי לפיצוי, ואילו מקור הספק אותו מעלה המשיב הוא בתיאוריה כללית הנוגעת לביטוחי טרקטורונים אצל החברה המשכירה ולא חשד קונקרטי ומוּכח הנוגע לתאונה הנוכחית. נוסיף ונזכיר כי בהתאם לסעיף 5ז לחוק קיימת למשיבה זכות חזרה כנגד קרנית או כנגד האחראי לנזק אם התביעה תדחה, ובהקשר זה אציין כי בשלב זה אין מחלוקת שהמבקש הוא שוכר תמים של הטרקטורון, ומכאן שאם יוכח בסופו של יום שהטרקטורון אינו מבוטח עשויה לקום לו זכות תביעה כנגד קרנית או כנגד משכיר הטרקטורון, והמשיב יוכל להיפרע מהם בגין התשלום התכוף.

נקבע אפוא כי המבקש זכאי, ולוּ לכאורה, לפיצוי מכוחו של החוק ומכאן שקמה לו זכות חוקית לקבלת תשלום תכוף.

שאלת הנזק

הכנסות המבקש: עד לתאונה עבד המבקש כרופא חירום באמבולנסים באילת ושכרו נטו עמד על סך של כ-19,375 ₪ נטו. לצורך זה התגורר המבקש באילת בנפרד ממשפחתו המתגוררת בטירה. המבקש נשוי ואב לחמישה ילדים, שניים מהם בגירים (בני 21 ו-12) שעל פי עדותו עדיין מתגוררים בבית. במהלך הדיון, ואף שהדבר לא צוין בבקשה, העיד המבקש כי רעייתו עובדת כמנהלת בית-ספר בטירה ומרוויחה שכר של כ-12,000 ₪.

המבקש העיד, וצירף אישור מעביד, כי לא קיבל שכר מאז התאונה למעט משכורת יולי, היינו – מאז אוגוסט 2011 – וכי ב-24/11/11 פוטר מעבודתו וקיבל פיצויי פיטורין בסך 21,000 ₪. המבקש פנה לאחרונה, בינואר 2012, ללשכת התעסוקה לקבלת דמי אבטלה. כן העיד כי פנה לחברת הביטוח בה הוא מבוטח בביטוח תאונות אישיות וכי הוא צפוי לקבל סכום חד פעמי של 1,500 ₪.

הוצאות המבקש: המבקש לא צירף לבקשתו פירוט כלשהו של הוצאות המחייה אלא רק הזכיר סכום חד פעמי בסך 1,500 ₪ ששולם בעבור סד ואת דמי השכירות של הדירה באילת, שאותה עזב. בבקשה נזכרו הוצאות כלליות למחיית המשפחה אולם לא צורף כל מסמך שיעיד על הוצאות אלו. במהלך הדיון, בתשובה לחקירה הנגדית, מסר המבקש כי קיימות למשפחתו הוצאות מחייה קבועות בסך 9,000 ₪, הוצאות מזון בסך 7,000 ₪ וכן הוצאות אקראיות נוספות (המבקש הזכיר את מימון שהות בנו באיטליה, שכבר הסתיימה). המבקש ציין בבקשתו ובעל-פה כי בשל הפסקת המשכורת הוא נקלע לחובות שכן אינו יכול לממן את התחייבויותיו. אציין כי בחקירתו העיד המבקש כי רעייתו היא שמשלמת את החשבונות "מהכסף שלי ושלה" [עמ' 16, 11].

כפי שנכתב לעיל, המבקש לא צרף חשבוניות או מסמכים אחרים שיעידו על הוצאות המשפחה. הוא העיד כי הבית בו הם מתגוררים הוא בבעלותם וכי כיום צומצמו הוצאותיו ב"כ-6,000 ₪ בשל המעבר מאילת והמגורים יחד עם משפחתו.

אציין כי המשיבה מפנה לחוסר במסמכים וכן טוענת כי תעודות אי-כושר שהציג המבקש אינן ראיה במשפט וכי אין כל ראיה לכך שהוא אינו יכול לשוב לעבודתו.

דיון בראשי הנזק

הוצאות ריפוי וסיעוד: בחינת עדותו של המבקש והמסמכים שהוצגו אינם מעלים כל ראיה לגבי הוצאות ריפוי שמעבר למתקבל במסגרת קופת החולים וכי לא נדרשות הוצאות סיעוד. עם זאת, המבקש העיד כי אינו נוהג ואין ברשותו רכב ויש מקום לתשלום בגין הנסיעות הנדרשות לטיפולים והבדיקות.

צרכי מחייה: שוכנעתי כי הכנסתו של המבקש נפגעה בעקבות התאונה. המבקש אכן נפגע ברגלו וסביר שפגיעה זו הגבילה אותו בעבודתו כרופא אמבולנס, שכן ספק אם הוא יכול לתפקד בתפקיד זה עם רגל מגובסת. אני מקבל את גרסת המבקש שגובתה במכתב מן המעביד כי לא קיבל שכר בחודשים אוגוסט-נובמבר 2011 וכי פוטר ב-24/11/11. נתתי דעתי לכך שלמבקש היום 20 ימי מחלה צבורים ולא ברור מדוע לא קיבל שכר בגין ימי מחלה אלו. קיבלתי כי המבקש לא קיבל שכר בדצמבר 2011 וכי בינואר 2012 כבר פנה לקבלת דמי אבטלה אולם אלו טרם התקבלו. עולה אפוא כי המבקש אינו מקבל שכר במשך חמישה חודשים, אם כי קיבל פיצויי פיטורין בסך 21,000 ₪. מובהר שאינני מקבל את עמדת המשיב לעניין תקופות אי-הכושר, הן משום שקיימות תעודות רפואיות המהוות ראיה לכאורה בשלב זה של הדיון והן משום שפועל המבקש לא עבד ולא קיבל שכר, וגם כעת הוא טרם חזר למעגל העבודה.

מעדותו של המבקש עולה כי הוצאות המחייה של משפחתו מגיעות כדי 16,000 ₪ לפחות (9,000 + 7,000) וכי קיימות הוצאות נוספות אותן לא יכול היה לאמוד. להוצאות החודשיות בטירה יש להוסיף כעת את הוצאות חייו של המבקש שעד התאונה ניהל את חייו בנפרד באילת. מדובר בסכום סביר למשפחה בת-7 נפשות. מנגד סך הכנסות המשפחה כולל גם את שכרה של האישה העומד, בהתאם לעדות המבקש, עד סך של 12,000 ₪ לחודש וכאמור לעיל סכום זה שימש לתשלום ההוצאות המשותפות. עולה אפוא כי מאז התאונה נמצאת המשפחה בחסרון של כ-6,000 ₪ לחודש (בהתחשב בתוספת ההוצאה בגין המבקש) רק כדי לשמור על רמת החיים אותה ניהלה קודם לכן. יודגש כי אינני מקבל את טענת המשיב כי נחסך סכום של 6,000 ₪ בשל הוצאות המבקש באילת, שכן הוסבר בדיון שסכום זה אינו נכלל בהוצאות המשפחה בטירה.